חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' נבון

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך של 4,786 ₪ בטענה לחוב הנובע משירותי תקשורת, רדיו-טלפון נייד, שהעניקה התובעת לנתבעת. התביעה התבררה בפסים של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214טז בתקנות סדרי הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מנומק פסה"ד באופן תמציתי.

תמצית העובדות

בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים עוד בשנת 1999, העניקה התובעת לנתבעת שירותי תקשורת אשר בטבורם טלפון סלולארי בו השתמשה הנתבעת ובגינו שילמה את החשבונות לתובעת כפי שנשלחו לה מעת לעת.

במהלך חודש מרץ 2009 נערכה הנתבעת לקראת נסיעה לארה"ב בשל טיפול רפואי לו נזקק בעלה, מר גרשון נבון. במסגרת הערכות זו פנתה הנתבעת אל התובעת וביקשה לברר את האפשרויות העומדות בפניה לקיום שיחות טלפון בעת שהותה בחו"ל. נוכח פנייה זו נתקיימו שיחות בין הצדדים ובעקבות אותן שיחות יצאה הנתבעת לחו"ל, לארה"ב.

הנתבעת שבה מארה"ב ביום 20.04.09 ובסמוך לאחר מכן קיבלה לתשלום חשבון בגין אפריל 2009 בסך של 4,734.41 ₪. הנתבעת מאנה לשלם חשבון זה ובעקבות זאת הוגשה התביעה.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, משקף החשבון את חובה הנכון של הנתבעת בגין השירותים אשר הוענקו לה, לחשבון זה יש להוסיף סך של 23.30 ₪ בגין חשבון יוני 2009 וכך מסתכם חובה של הנתבעת בסך של 4,757 ₪, אשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מגיע כדי סכום התביעה.

הנתבעת התנגדה לביצוע התשלום האמור במלואו. את התנגדותה תמכה הנתבעת בשלוש טענות עיקריות. ראשית, טענה הנתבעת כי לא קיבלה מהתובעת הסבר אודות עלויות השימוש במכשיר הטלפון בחו"ל. שנית, טענה הנתבעת כי החשבון אותו קיבלה כלל חיוב בגין שיחות נכנסות אולם אין היא יודעת ולא נמסר לה מי התקשר אליה שלכן אין היא סבורה כי עליה לשלם בגינם. שלישית, טענה הנתבעת כי המידע אשר נמסר לה על ידי התובעת איננו אלא מעשה הונאה, שכן היא ביקשה מראש לקבל מידע אודות הדרך הזולה ביותר לעשות שימוש בטלפון בחו"ל ובפועל הביאה אותה התובעת לשימוש באופן אשר גרם לחשבון החורג מעבר לכל פרופורציות מהחשבונות הרגילים המסתכמים בסך של בין 90 ₪ ל- 150 ₪ לחודש.

ההליך והראיות

בהחלטה מיום 01.02.10 אושר הסדר דיוני לפיו תשלם הנתבעת סך של 938 ₪, הוא סכום החוב ביחס לשיחות היוצאות מתוך החשבון ששלחה התובעת, ואילו ביחס ליתרת החוב הנתבע תפקיד הנתבעת סך של 2,000 ₪ לקופת בית המשפט. על יסוד הסכמה זו ניתנה לנתבעת רשות להגן.

מטעם התובעת הוגש תצהיר של נציגה מטעמה, גב' יהלי וולף. גב' וולף העידה כי לא עמדה בכל קשר ישיר עם הנתבעת בקשר העניינים נשוא תיק זה ועדותה מתבססת על המסמכים המצויים בתיקי התובעת, בקשר עם התביעה. הנתבעת מצידה הסתפקה בתצהיר שלה עצמה. הנתבעת לא יוצגה ע"י עו"ד והופיעה לדיונים בצוותא עם בעלה, מר גרשון נבון, אשר סייע בידה.

דיון

די לעיין בהיקף החשבון אשר נשלח לתובעת בעקבות השימוש שעשתה במכשיר הטלפון בחו"ל, בפרט תוך השוואה לעלויות הרגילות בהן חויבה הנתבעת כפי שטענה, כדי להיווכח כי השימוש בחו"ל בטלפון סלולארי עלול להיות כרוך בעלויות ניכרות. בעניין שבפני התברר כי הנתבעת הייתה ערה לסיכונים האלו ולכן גם פנתה מראש לתובעת כדי להיוועץ בה ולקבל הנחיות בהתאם. בהתאם למושכלות היסוד של דיני החוזים, הרי בקיומו של חוזה, חובה על הצדדים לנהוג בתום לב ובדרך המקובלת. חובה זו ממילא שמגלמת גם את החובה לגלות כל פרט רלבנטי בקשר לעניינים נשוא ההתקשרות. משפנתה הנתבעת לתובעת לבקשה לברור אפשרויות השימוש הטלפון בחו"ל, חייבת הייתה התובעת לגלות לה את כל המידע הרלבנטי אודות העלויות הצפויות. לו התברר כי לא עשתה כן עלול היה הדבר לבטא התנהגות שלא בתום לב.

במסמכים אשר הציגה התובעת (נספח ה' לתצהיר מטעם התובעת) כלולה תרשומת המעידה על שיחה שקיימה הנתבעת עם נציג התובעת ביום 17.03.09 ובמסגרתה, כך לפי התרשומת, נמסר לנתבעת פירוט מלא אודות אופן השימוש בשירותי התובעת בעת שהייתה בחו"ל. הנתבעת מצידה לא נתנה כל גרסה מפורטת בתצהירה אודות אותה שיחה ובמהלך עדותה הכחישה את טענת התובעת בדבר מתן פרטים (עמ' 7, ש' 27 בפרוט'). נוכח עמדה זו השמיע ב"כ התובעת לנתבעת הקלטה של שיחה אשר נערכה בין הנתבעת לבין נציג התובעת ביום 17.03.09. הנתבעת הקשיבה לשיחה, אישרה כי אכן זו שיחה המבטאת את השיחה שקיימה היא עצמה עם נציג התובעת ואף אישרה כי באותה שיחה הובהר לה כי יהיה עליה לשלם גם עבור שיחות נכנסות שתקבל בעת שהייתה בחו"ל (עמ' 8 שורה 3 לפרוט'). עוד התברר במהלך עדות הנתבעת, כי בסמוך לאחר אותה שיחה, ולפי תרשומת התובעת 30 דקות בלבד לאחר מכן, אף נשלח לנתבעת פקס' מהתובעת ובו פירוט כתוב של העלויות הצפויות.

ראיות אלו מקעקעות ומפריכות את טענת הנתבעת בכל הקשור להסברים אשר ניתנו לה. כך הוכח כי לנתבעת ניתן גם ניתן הסבר מלא אודות העלויות הכרוכות בשימוש בטלפון סלולארי בחו"ל. כולל עלויות בגין שיחות נכנסות. אין הנתבעת יכולה איפה להלין על התובעת בעניין זה, לעניין העלויות בכלל ולעניין העלויות גם בגין שיחות נכנסות שקיבלה הנתבעת בחו"ל בפרט.

טענתה השנייה של הנתבעת הייתה להעדר פירוט של אותן שיחות אשר קיבלה ובגינה נערכו תחשיבי התובעת. בעניין זה יצוין כי התובעת סירבה למסור לנתבעת את פירוט השיחות אשר קיבלה הנתבעת, בטענה לחשש לפגיעה בפרטיות צדדים שלישיים. פירוט זה נמסר לנתבעת רק בעקבות צו מיום 10.11.10 ובסופו של דבר אף הוצג לבית המשפט (מוצג ת/1).

משנתקבל אותו פירוט בידי הנתבעת נפתחה בפניה האפשרות לבדוק אחד לאחד את מספרי הטלפון ולבחון אם אכן קיבלה את השיחות כטענת התובעת. ודוק, אין הכוונה לכך שלנתבעת עמדה הזכות שלא לשלם עבור חלק מהשיחות הנכנסות, למשל שיחות ממספרים שלא מוכרים לנתבעת. הכוונה במסירת המידע הייתה אך ורק מתן האפשרות לנתבעת לבדוק שאכן חויבה עבור שיחות נכנסות שבוצעו בפועל. אין לנתבעת כל זכות להימנע מתשלום עבור שיחות נכנסות שלא רצתה, כגון ממספרים לא מזוהים כטענתה. באם הייתה הנתבעת מבקשת להימנע מעלויות אלו, יכולה הייתה להיערך לכך בדרכים רבות (למשל: שימוש בקוד, אי מענה לשיחות או סגירת המכשיר). הנתבעת לא עשתה כן וגם בעניין זה איננה יכולה להלין על התובעת. משנמסר הפירוט לנתבעת ומשלא הועלתה על ידה כל טענה הכופרת בעצם קיומן של שיחות כלשהן מתוך הפירוט, הרי שאין יסוד גם לטענתה השנייה.

טענתה השלישית של הנתבעת הינה למעשה הונאה של נציגי התובעת. לטענתה, התברר לה שהדרך הזולה לערוך שיחות בחו"ל הינה ברכישת כרטיס SIM מקומי וכך גם עשתה במקרים אחרים. על נציגי התובעת הייתה חובה להבהיר לנתבעת כי זו הדרך הזולה לשימוש במכשיר טלפון בחו"ל ומשלא עשו כן – הונו את הנתבעת וגרמו לה לעלויות מופרזות.

בהתאם לסעיף 14 (ד) בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, טעות בכדאיות העסקה איננה בגדר טעות המקנה זכות לביטול חוזה. זו למעשה ליבת טענת הנתבעת. הנתבעת טוענת שיכולה הייתה לבחור בדרך אחרת, כדאית יותר ומשתלמת בהרבה, לביצוע שיחות בחו"ל. טענה שכזו איננה עילה לפטור את הנתבעת מחובה כשם שלא הייתה יכולה לבסס טענה לביטול החוזה.